שמחות קטנות

בן זוגי חגג יום הולדת 40 בשבוע שעבר. כדי לציין את המאורע, התכנסנו כמה עשרות מחבריו וחברינו ב"קונטיינר" בנמל יפו המתחדש והמרשים. חככתי בדעתי האם לקנות עוגות או להכין אותן. בראשי התרוצצה הלוך ושוב עוגת "סנט אונורה" של הבייקרי, שמי שלא טעם אותה – חייב לעצמו את זה, לפחות פעם אחת. כמו לבקר בנאפולי, או משהו.

מדובר בפחזניות קטנות ממולאות בקרם פטיסייר ומעליהן דיסקיות קרמל, על בסיס בצק עלים עם ובאמצע הררי קצפת. לאנשים כמוני, שיכולים לאכול קצפת בכף ולא צריכים יותר כלום בשביל להיות מאושרים – זה מרגיש כמו ארוחת בוקר בגן עדן.

תחת זאת, ובניגוד לא טבעי לדחף המשתלט, החלטתי לאפות. הכנתי וריאציה על העוגה הלבנה של סבתא שלי, שהיא מושלמת לפסח כי אין בה קמח והתחתית שלה היא כמו מרשמלו בטעם וניל, וטארט פירות עם קרם פטיסייר.

ובהערת שוליים: ב-urbanoutfitters מוכרים בעשרה דולר גרלנדה להרכבה עצמית של כל כיתוב שתרצו. אפילו מתחכם, כמו זה:

את המתכון לטארט דומדמניות וקרם פטיסייר אפשר למצוא כאן. זה פחות או יותר אותו דבר רק עם פירות אחרים, וניתן לזגג אחרת.

סידור הפירות הוא לפי טעמו האישי של כל אחד. אני בחרתי בקיווי, תותים, פירות יער (קפואים מהסופר, לצערי), תאנים קטנות ויפות (וזולות!) משוק האיכרים בנמל תל אביב, שעל קרבתו המסוכנת למקום עבודתי עוד יסופר. בדרך כלל אני מזגגת עם ריבת משמשים שמהולה בקצת מים רותחים, אך פספסתי השנה את עונת המשמשים ולכן לא הייתה לי ריבה זמינה לזיגוג. אפשר גם עם אבקת סוכר או סירופ סוכר, אבל אני לא מחבבת סירופ סוכר כי הוא נ-ו-ר-א מתוק, ואני מעדיפה משהו במתיקות מתונה או חמצמצות שתשתלב יפה עם קרם הפטיסייר המתוק.

(סלחו לי על האינסטגרמיזם, אבל לא היה לי זמן לצלם. מזל שמישהו דאג לזה. אל תתנו לזה להפריע לכם ללחוץ להגדלה)

ובנימה אישית ורצינית – שנה טובה לכולם.

מי ייתן ו-2012 תהיה סובלנית ושפויה מזו שקדמה לה. שנערות תוכלנה ללכת לבית הספר בשקט; שנשים תוכלנה לנסוע באיזה צד של האוטובוס שמתחשק להן; שבלוגרים יוכלו לכתוב כל העולה על רוחם בלי מורא הדין המתנוסס מעל צוואריהם כחרב; שנדע להעניק כבוד לזקנינו; לחנך כראוי את ילדינו לסובלנות ומחשבה עצמאית, ולא לשנאת חינם ולנבערות; שנדע לקדש את אוצרות התרבות שלנו; לחבק את אוהבינו; שנדע להעריך את המדינה בה אנו חיים, שאבותינו נלחמו עליה עבורנו; להשיב להם טובה תחת טובה בדמות תמיכה בדמוקרטיה, בחופש דיבור, בחופש המחשבה, בדאגה לאחר, לחלש, לנזקק; שנדע להעריך את קדושתם של החיים ולשמוח בהם; שנה טובה.

משהו ישן וטוב (X2)

לאחי הקטן יש תיאורית על הנוגעת לשימוש בשאריות במקרר. לדבריו, אבא שלי, הידוע בשאיפותיו הקולינריות, יודע להתמודד עם שאריות באחת משתי דרכים: בקיץ, הוא מכניס את כל השאריות במקרר לחביתה. בחורף – הוא מכניס את כל השאריות למרק.

בימים גשומים ונהדרים כמו אלו שאני מקווה שיגיעו אלינו בסוף השבוע, כמובטח, כל מה שמתחשק לי זה לאכול מרק, עם שאריות, בלי שאריות, רק מרק, חם, סמיך ומלא בדברים.

מרקים מטבעם הם מצע אינסופי ומנחם, המוכן לקלוט אל זרועותיו החמימות כמעט כל דבר, כולל את עקבות יום הפרך שעבר, וליל קו האש שעוד לפני.

השבוע הכנתי מרק זריז במיוחד, מאולתר לחלוטין (ולכן גם לא מצולם בשום צורה) של חומוס ותפוחי אדמה. כל מה שצריך הוא קצת שאריות, כוחות אחרונים ומישהו שיעשה כלים בסוף.

מרק חומוס ותפוחי אדמה:

מצרכים:

קופסת גרגירי חומוס (או גרגירי חומוס שהושרו לילה קודם וכו', אך זה הרבה יותר מהיר עם קופסת שימורים, ומאפשר ספונטניות…)

שני תפוחי אדמה גדולים קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

בצל גדול קצוץ

4-5 שיני שום חתוכות

מלח, פלפל לבן ושחור, וכמה חוטי זעפרן

שמנת לבישול (אני משתמשת ב-10% מטעמי רוחב. של המותניים, כלומר)

שמן זית

שאריות לחם (2-3 פרוסות או הנשיקה)

פרמז'ן או גבינה אחרת לגירור

הכנה:

בסיר גדול למרק, מטגנים בשמן זית את הבצל על אש בינונית עד שיזהיב אבל לא ישחים. מוסיפים את השום, את החומוס (המסונן, אם השתמשתם בקופסה) ואת קוביות תפוח האדמה כ-6-7 דקות. מוסיפים מים (אני מתעצלת ומוסיפה מים רותחים), מוסיפים מלח, פלפל לבן, מעט פלפל שחור (לפי הטעם, אני אוהבת הרבה פלפל) ומבשלים כ-20 דקות עד שהחומוס ותפוחי האדמה רכים. מסירים מהאש ובעזרת בלנדר יד טוחנים את המרק למחית חלקה.

מחזירים לאש ומוסיפים את השמנת לבישול. מערבבים, ומוסיפים את חוטי הזעפרן. מבשלים עוד כ-10 דקות על אש בינונית.

במקביל, חותכים את שאריות הלחם ומקפיצים אותן במחבת עם שמן זית עד שהן משחימות מעט אבל לא נשרפות.

מסירים את המרק מהאש, מחלקים לצלחות עמוקות, לכל צלחת מוסיפים כמה קרוטונים, מזלפים זילוף קטן של שמן זית ובוזקים פרמז'ן.

מרק עגבניות פשוט, מאולתר ומוצלח

מכיוון שלא יעלה על הדעת פוסט בלי תמונה, אני מצרפת תמונה ישנה מאוד של מרק עגבניות שנעשה בערך באותו אופן, עם קרוטונים תוצרת בית מלחם עייף במיוחד.

הדבר היחיד ששונה בין שני המרקים, חוץ מהכל, הוא המרכיבים. מכינים אותו דבר בדיוק: בצל, שום, שמן זית, מוסיפים עגבניות חתוכות (אני מעדיפה שרי), מבשלים כ-20 דקות עם מלח, פלפל ופפריקה אם מתחשק לכם, אפשר גם לטחון כדי שהמרקם יהיה אחיד. אפשר להוסיף גם כוסברה שמוסיפה המון. הגשה עם זילוף שמן זית, קרוטונים מטוגנים (אפשר גם בתנור) וגבינה טעימה.

עוד בגזרת "מרקים שליאת אוהבת במיוחד": מרק אפונה עם קבנוס ועצמות שפונדרה ומרק תירס פשוט עם שמן שומשום וג'ינג'ר.

ועוד הפתעה קטנה לסיום, גם היא ישנה וטובה. זה נראה מהמם, זה טעים באופן חריג, וזה קל בצורה מבישה.

פרפה נוטלה משודרג, וכך זה מתבצע: מקציפים שני שמנת מתוקה, לקראת הסוף, מוסיפים פנימה קופסת נוטלה קטנה וממשיכים להקציף על מהירות נמוכה עד שהנוטלה נבלעת. ממלאים תבנית שקעים כלשהי מסיליקון בתערובת ומקפיאים לכמה שעות. מקשטים איך שרוצים: אני קישטתי עם עלה נענע וקוביית שוקולד מריר-צ'ילי חריף וטעים, ששובר את המתיקות של הנוטלה. אפשר לקרמל שקדים מולבנים ולשים בתחתית – או כל דבר אחר.

נ.ב. אחרון

עד שלא ננזפתם על ידי הקצב כששאלתם: "כמה זמן זה צריך בסיר לחץ?", לא ידעתם נזיפה מהי.

תגים:חורף, מרק

כניסה מחודשת

עברו יובלות מאז שכתבתי לאחרונה.

בפעם האחרונה שכתבתי הייתי באמצעו של ההריון הראשון שלי, ובמהלך חמשת החודשים האחרונים גיליתי שילדים נכללים ברשימת העיסוקים התובעניים ביותר שידע המין האנושי (הראשון שאומר "אמרתי לך" יקבל לבנת חבלה בדיוור ישיר דרך החלון, יש?).

בימים הראשונים, אפילו בשבועות הראשונים לאחר הלידה, לא שיערתי בנפשי שאי פעם אמצא זמן להכין משהו שעולה במורכבותו על פיתה עם שוקולד. הזמן עשה את שלו, ולאט לאט, תוך צעקות "אמא פה, לא לבכות" לעבר הסלון, מצאתי את עצמי במטבחון הפיצפון שלי, עושה את מה שאני הכי אוהבת לעשות.

במהלך החודשים האלו, אפילו מצאתי את עצמי מצלמת חלק מהדברים שהכנתי, אבל איכשהו, לא הצלחתי למצוא את הזמן לשבת ולכתוב. עכשיו,  כשהחיים קיבלו מסלול מעין נורמלי, התיישבתי לכתוב. ואז קמתי לעריסה. וחזרתי לכתוב. וחוזר חלילה.

(לחצו להגדלה. המנה המוגמרת על צלחות וינטג' אמיתיות מסבתא שלי, שנקנו ממשפחה פולנית שעלתה לארץ בשנות החמישים או השישים)

היום בצהריים החלטתי לפנק בהמבורגר טעים במיוחד, ברוטב יין אדום מצומצם, עם עגבניות צלויות ומחית שום צלוי בשמן זית, צ'יפס אפוי עם מלח מעושן ומלח רוזמרין ומעל כל זה – גבינת פרמז'ן מגוררת.

להמבורגר:

בשר בקר טחון להמבורגר – אנטריקוט או שילוב כלשהו שהקצב שלכם ממליץ עליו, בכמות שתרצו. אני עשיתי המבורגרים של 200 גרם האחד.

מלח, פלפל, ביצה אחת לכל קילו ושן שום כתושה. אני יוצרת צורות בעזרת רינג ושוקלת את ההמבורגרים לפני כדי שייצאו שווים בגודל.

על מחבת פסים חמה מאוד מטגנים את ההמבורגרים שתי דקות מכל צד ואז עוד שתי דקות כשהמכסה מכוסה כדי לתת בישול מבפנים (למידת עשייה מדיום)

לרוטב יין אדום:

חצי בקבוק יין אדום איכותי, מלח, פלפל, מעט סוכר, ענף רוזמרין וכף-שתיים של חמאה.

מניחים במחבת את כל החומרים ומצמצמים את הרוטב עד שהוא סמיך ועשיר. מחצי בקבוק יין נותרו לי 30 מ"ל של רוטב.

לעגבניות צלויות ומחית שום:

עגבניות שרי

שיני שום קלופות

שמן זית

על רשת מיוחדת (זו שקולים עליה חצילים) מניחים עגבניות שרי שטופות ושיני שום קלופות, והופכים באופן תדיר שלא יישרף.

מניחים את העגבניות בצד

(השום הכתוש, מושרה בשמן זית לפני הטחינה)

את השום כותשים לתוך קערה ומשרים בשמן זית

לפני ההגשה, בעזרת בלנדר יד מועכים את השום יחד עם השמן, ומסננים במסננת צפופה כדי לקבל מחית נקיה. את השמן אפשר לשמור לסלט למשל.

(לפני האפיה)

לצ'יפס

חותכים תפוחי אדמה לצורה שתרצו. בוזקים מלח ופלפל. אני השתמשתי בתערובת של מלח רוזמרין ומלח מעושן שהוא בצבע שחור.

הכנסתי אותם לתנור לחצי שעה בחום גבוה, והשחמתי עוד כרבע שעה בתנור בגריל (כשאני הופכת כל שלוש ארבע דקות, אחרת זה נשרף בקלות מאוד).

הרכבה:

את ההמבורגר רצוי להכין בסוף, אחרי שהכל כבר מוכן כדי להגיש הכל חם. מסדרים על צלחת את כל המרכיבים, שופכים על ההמבורגר מעט מהרוטב ובוזקים פרמז'ן מגוררת מעל.

ובסוף – מגישים עם מפיות המבורגר שנקנו ב"חדרים" בסלמה בתל אביב.

וכמו שמשדרים בחדשות ב"קול ישראל" מקבץ ידיעות פלילים – הנה מקבץ מאכלים שאת מתכוניהם אעלה יום אחד, או שלא, הם פשוט היו יפים מאוד.

קוקימן

מאפה ביצים וחצילים בעלי פילו עם סלט ירקות ותאנים ברוטב ויניגרט בלסמי

נ.ב

הברווז הוא רמז מטרים למשימה הגדולה הבאה שלי: קאפקייקס בצורת ברווזון אמבטיה. בינתיים אני עוד מלקטת חומרי גלם מרחבי העולם. הספר שמהווה השראה לכל זה – בפעם הבאה ובקרוב.

xoxo