המבצע לעיצוב הבית

24 נוב

לפני כשנה, נטלנו את מטלטלנו ועזבנו את העיר הגדולה לטובת העיר הסמוכה. עברנו לרמת גן.

לפני שעברנו, הבטחתי לעצמי שהפעם, לא אסכים לגיבוב של רהיטים שאינם קשורים אחד לשני, שאלחם בדחף הבלתי מתפשר שלי לבחור בצבעים "בטוחים", שאצליח לייצר בית צבעוני, שעדיין יהיה שקט, נעים וחם.

בדרך לדירה, המתינו לנו מכשולים לא מעטים: דירות שרצינו ונפלו ברגע האחרון, פגישות בבנק, חוזים, לוחות זמנים צפופים לשיפוץ, ספקים על ספקים שעמידה בלוחות זמנים אינה אחד מהמאפיינים הבולטים שלהם, אריזה ופריקה של בית שלם תוך ניצול מינימלי של ימי חופש, ואני יכולה להמשיך, אבל לא על זה רציתי לכתוב.

בן זוגי טוען שאחת מתכונות האופי השנויות במחלוקת שלי, היא הצורך הבלתי נשלט שלי to get ahead of myself. לטוב ולרע. אם קורה משהו טוב, אני יכולה לדמיין אותו עד לפרט האחרון. אם קורה משהו רע… הבנתם את העיקרון. לכן, הסוגייה שתפסה את מירב המאמץ המנטלי שלי בתהליך הזה לא הייתה החזרי המשכנתא, אלא הבד לכריות בסלון. שוטטתי שעות על גבי שעות באתרים (למשל: זה) הזמנתי דוגמאות בד מכל קצוות תבל. לבסוף, מצאתי את הבדים שלי בחנות שאז הייתה קטנה בנחלת בנימין, והיום היא גדולה ויפה. קוראים לה דנדו, ויש להם בדים מדהימים בצבעוניות מסחררת (Clarke and Clarke).

אחרי שעברנו, נתפניתי למלאכת הטקסטיל, שהפכה מאז למשאת נפשי ולתחביב האהוב עלי. תפרתי כריות לסלון, וילונות לחדר השינה וגם וילונות שאין בהם צורך כלל, ולאחרונה אף התנסיתי בהכנת אהילים. במקביל, התמקצעתי בצביעת רהיטים עם דגש על לוק מעט וינטג'י, ולבסוף, אפילו מצאנו תמונות לקיר הערום, אם כי לא מספיק – מפאת ריבוי הקיר ומיעוט עבודות האמנות שעליהן דרי הבית מסכימים.

גאוותי ואושרי – המטבח, לפני וכמעט אחרי  (התנצלותי על התמונות הנוראיות, הן צולמו בנייד, במצב מוחלט של הלם וחרדה מצידי)

המטבח - לפני ואחרי

תפירת כריות הסלון, בתהליך (או: גאווה אינסופית על כך שהצלחתי לתפור רוכסן)

photo 5 (6)

פלטת הצבעים – מימין, צבע הספה, במרכז – צבע הכורסאות, משמאל – בד לכריות

photo 4 (6)

כורסאות שהיו של סבתא שלי, שאותן שיפצתי וחידשתי. קניתי ספוג במקום הספוגים המהוהים, אותם דאגתי לרפד בבד קנבס כתום נשלף לצורך כביסה (נתתי אותם לחייט, יש גבול גם לשיגעון שלי).

photo 1 (15)

כריות ענקיות שכיף להישען עליהן על ספה בצבע תכלת. בחירה אמיצה ללא ספק לבית עם זאטוט. אני התעקשתי על אפור. בן זוגי התעקש על התכלת. הוא לא טעה, וזה הכי הרבה שתוציאו ממני. הבד הוא בד דוחה כתמים שנקרא "אימפלה", שמיוצר על ידי "שכטר בדים", שהוא מקום שכדאי לבקר בו בלי שום קשר.

photo 2 (14)

כוננית ספרים בת גילי, שהייתה שנים בבית הוריי. נטלתי אותה מחזקתם, וצבעתי אותה בצבע תכלת עם "קילופים" למראה קצת מיושן. בראשה – קופסת ההפתעות שלי עם כל מלאי הוואשי טייפ. הדבר היחיד שיכולתי להרשות לעצמי ב"שונרא".

photo 3 (6)

חדר הילדים. מרביתו בוצע על ידי מחזור שאריות, כי מה שהילד לא יודע, לא יפגע בו. הווילונות היו וילונות ישנים שהיו בחדר הקודם, וקוצרו להתאים לחלון החדש. הארון הוא ארון ישן שהיה בבית הוריי ללא שימוש, בצבעי כחול ועץ. צבעתי את הארון בלבן, אך תכנון לקוי של מיקומו בחדר הוביל לכך שהדופן הפונה לעבר הדלת לא נצבעה. לכן, כדי לחפות על הטעות, הדופן חופתה בטפט לבן, שעליו הודבקו מדבקות של כלי רכב. הידיות הוחלפו. שרשרת הדגלים המדהימה – נתפרה על ידי חברה מוכשרת במיוחד, וקופסאות הצעצועים נקנו על ידי חברים נדיבים. מי שאינו מכיר את המוצרים של לזארי האיטלקית, שנמכרים בארץ על ידי ubrand, באמת כדאי שיכיר. לא לבעלי לב חלש.

photo 3 (7) photo 1 (16) photo 4 (5)

מיזם האהילים הגדול: התמונה העליונה: מנורת רגל שהייתה שייכת לסבא שלי, שופצה וחודשה על ידי אבא שלי, וקיבלה אהיל חדש מעשה ידי. התמונה התחתונה: מנורת איקאה פשוטה שהתאהבתי בה נואשות מאז פגישתנו הראשונה, עם אהיל איקאה פשוט ולבן, שקיבל עטיפה חדשה בדמות בד מהקולקציה של בד הכריות הנוכחי של Clrake and Clarke (כלומר, הוא באותה פלטת צבעים בדיוק, אך בדוגמה אחרת, ניתן לראות אותו גם בכרית נוספת שנתפרה על ידי אותה חברה מוכשרת שנזכרת למעלה). המנורה מונחת על רהיט ישן ששופץ גם הוא על ידי אבא שלי, ומעל – שתי תמונות של dailydoodlegram – הלוא היא גפן רפאלי הכה מוכשרת, שצורפו למסגרות בסגנון עתיק עם פספרטו.
photo 5 (4)photo 5 (5)

אז ככה נראה הבית שלי. לפחות חלקים ממנו. אומרים שמה שלא מספיקים לעשות בחודש הראשון אחרי מעבר הדירה, לא עושים יותר. אני מאוד משתדלת להפריך את התיזה הזו, וכל פעם להציב לעצמי אתגר עיצובי חדש. הפרוייקט הבא: ארון קיר ישן בחדר השינה. מבטיחה לדווח.

XoXo

קוקטייל

24 ספט

מכירים את זה שאתם מארחים 20 איש וברגע האחרון בטוחים שלא הכנתם מספיק אוכל?

לי זה קורה בכל פעם. החרדה הזו, הקיומית והטוטאלית, שלא הכנתי מספיק אוכל, שמשהו לא יצא מספיק טעים, שלמישהו יהיה מה להגיד על השילחון או הצילחות (וזה משום שהאורחים שלי יודעים מה זה שילחון וצילחות), שיגלו שכל הבית נתחב ברגע האחרון לארונות סגורים כדי ליצור מראית עין של בית מסודר, הם רק חלק מהחששות שמלווים אותי בכל פעם שאני מארחת.

אני מוצאת שחצי שעה לפני שהאורחים מגיעים היא השעה הקשה ביותר. זה זמן שבו ברור שעוד לא הספקת להסוות את עצמך כמי שכלל לא עבדה כל היום במטבח בעזרת מקלחת, איפור ובשמים; זה זמן קלאסי למתקפת חרדת הביצוע המזרח אירופאית (אין מספיק אוכל, האוכל לא טעים, אני חייבת לזכור להזיז את העציץ הנבול לפני שכולם מגיעים); והפעם, זה היה זמן מצוין לנסות להילחם בעשן הסמיך שאפף את הבית כתוצאה מצליית קבבים על הפלנצ'ה, אקט שכמעט הוביל להתלקחות של המטבח, שלי ואולי גם של כל הבית.


photo 2 (1) photo 4 photo 3 photo 3 (1)

סוף דבר: היה טעים. היה מספיק. העשן הצליח להתנדף לפני שהגיעו האורחים, ורק שניים ראו אותי סתורת שיער, נטולת איפור ומבוהלת, לפני שנכנסתי למקלחת, ויצאתי ממנה אחרי פוטושופ.

מה היה לנו?

קבבוני טלה על מקלות קינמון על מצע טחינה גולמית, צנוברים ופטרוזיליה טרייה.

אספרגוס חלוט עטוף בבצק עלים ופרמז'ן

מקלות גבינה עם פרמז'ן

סלסלות קדאיף אפויות במילוי בצל מקורמל וקציפת ריקוטה

לביבות הבטטה של אורנה ואלה ברוטב שמנת חמוצה ועירית

סלט תפוחי אדמה, קוביות סלמון, בצל מטוגן ושמיר

ברוסקטות עם סלסת עגבניות טרייה

ברוסקטות עם ריבת בצל, ברי ופקאן מקורמל

פחזניות ממולאות קרם וניל בזיגוג שוקולד, פודינג שוקולד עשיר עם קצפת לא מאוד מתוקה ופירות

photo 5

photo 1 (1)

הפעם בחרתי אוכל שכולו יהיה פינגר פוד, כדי להימנע מצלחות, סכו"ם וגם בזבוז מיותר של אוכל. בתואר המנה המוצלחת של הערב, זוכות ברוסקטות הברי וריבת הבצל (המנה הקלה ביותר של הערב), ובתואר הכי פחות מוצלחת של הערב זוכות סלסלות הקדאיף (המנה המושקעת ביותר). כל הכלים כמעט, היו חד פעמיים – אך יפים בצורה מעוררת השתאות, ו-4 ליטר של פונץ' טרופי מושלם התחסלו בלי בעיה.

מתכונים קלים ומרשימים:

ברוסקטות ברי, ריבת בצל ופקאן מקורמל:

מצרכים:

בגט / לחם פרוס לבחירתכם (אני מעדיפה לחם שאור, הוא חמוץ יותר ולכן טעים יותר עם הברי החריפה והריבה המתוקה, לטעמי)

גבינת ברי טובה

לריבה:

קילו בצל

3/4 בקבוק ייין לבן

פלפל אנגלי

חומץ בלסמי

1/2 כוס סוכר חום

1/2 כוס סוכר לבן

לפקאנים:

200 גרם פקאן טבעי

5-6 כפות סוכר לבן

Image

הכנת הריבה (ניתן, ועדיף להכין כמה ימים מראש):

פורסים את הבצל לחצאי טבעות (חוצים את הבצל לחצי ופורסים דק).

במחבת רחבה מחממים שמן זית / חמאה ומאדים את הבצל עד שהוא מתרכך.

מזיזים את הבצל לדופן אחת של המחבת וממיסים את הסוכר הלבן לקרמל חום בצד השני. כשהסוכר כמעט כולו הפך לקרמל, מערבבים את הקרמל לתוך הבצל, ומוסיפים את הסוכר החום. מוסיפים חומץ בלסמי לפי הטעם (לפחות 3-4 כפות, מי שאוהב את הטעם המודגש יכול להוסיף עוד), כמה גרגירי פלפל אנגלי, ואת היין הלבן. מבשלים על אש בינונית כ-45 דקות עד שכמעט כל הנוזלים מתאדים והמרקם של הריבה הופך להיות סמיך.

מקררים ומכניסים לצנצנת. יש לשמור בקירור. אם אתם רוצים שהריבה תחזיק מעמד יותר זמן, עקרו את הצנצנת במים רותחים. צנצנת מעוקרת תשמור על הריבה לאורך זמן במקרר, רק שימו לב שאתם לא פותחים אותה. אפשר לחלק לשתי צנצנות – להשתמש באחת מיד, ולהחזיק את השניה סגורה לפרק זמן ארוך יותר.

הרכבה:

ניתן לצלות את הלחם על מחבת פסים חמה ומשומנת בשמן זית, או להכניס לתנור ולהיזהר לא לשרוף את הלחם, רק להפוך אותו למעט קריספי.

ממיסים את הסוכר הלבן במחבת עד שהופך לקרמל, ומוסיפים את הפקאנים. מערבבים היטב ומורידים מהאש. נותנים לתערובת להתקרר.

על כל פיסת לחם מורחים מעט מריבת הבצל, מניחים פרוסת ברי בשלה, ומפרקים מתוך הפקאנים בקרמל פקאן אחד, ומניחים מעל.

אספרגוס עטוף בבצק עלים:

חבילת אספרגוס

בצק עלים מחמאה

גבינת פרמז'ן

ביצה טרופה

photo (44)

הכנה:

חולטים את האספרגוס במים רותחים, ומעבירים לכלי עם מי קרח.

מייבשים את האספרגוס.

מרדדים (קלות) בצק עלים וחותכים לרצועות צרות של סנטימטר – סנטימטר וחצי.

סביב לכל אספרגוס, מגלגלים את הרצועה של בצק העלים, ומניחים בתבנית (רצועה אחת יכולה להספיק ל-2-3 אספרגוסים).

מושחים בביצה, ומפזרים מעל גבינת פרמז'ן מגוררת.

אופים בחום של 180 מעלות עד שבצק העלים משחים.

photo 2

משהו סמלי לשנה החדשה

2 ספט

לאחרונה התברגתי חזק לעולם הקישוט. הפכתי למיסיונרית וואשי טייפ, פתחתי קופסת הפתעות עם סרטי סאטן, מדבקות ודברים יפים נוספים, והתחלתי לקנות ריבועי בד שטרם קיבלתי החלטה באשר לייעודם. העובדה שמדובר בהרבה בדים פרחוניים מבית cath kidston קצת מקשה עלי למכור את התצרוכת העתידית כמשהו שמתאים לבית שבו חיים שני גברים ואישה.

מתנות לגננת לראש השנה

בגן של הבן שלי יש שבע נשות צוות. שתי גננות. חמש סייעות. הבנתי מאנשים סביבי, ש"מקובל מאוד" לקנות דברים לאנשי הצוות. אודה ולא אבוש – מדובר בלחץ חברתי מהסוג שיכולתי לו כשהייתי נערה. אך נערה הייתי, ובגרתי, וכעת אני אמא, ועל הכף מוטל יותר מאשר כבודי ומעמדי החברתי.

אני אזכיר שוב – יש ש-ב-ע נשות צוות. אזכיר גם את עליית המע"מ – פעמיים, וגם את השחיקה של מעמד הביניים. אחד מחסרונותיי, שנובעים, אני יכולה לנחש, מהחלק שבי שמקורו במדינה ששמה לא יוזכר במזרח אירופה, הוא שאיני יודעת לקנות מתנות סמליות, של "תשומת לב". תחושת חוסר הנעימות שבמתנה "קטנה" גוברת עלי, ואני תמיד מפריזה. כי עדיף שיהיה יותר מדי, מאשר שמישהו יגיד עלי שהבאתי פחות מדי.

כעת, משחציתי את גיל 30, אף כי במעט מאוד, החלטתי שהגיע הזמן לכבוש גם את פסגת המתנות הסמליות.

אז אפיתי. או "אפינו" אם אתם מחשיבים עזרה של ילד בן שנתיים כעבודת צוות.

מתכון הדובשניות המעולות הזה בכלל לא שלי. הוא מהבלוג עוגיו.נט, ואין לי מה להוסיף לו שלא ייגרע מפשטותו ומצוינותו.

דובשניות לראש השנה

את  ניר הצלופן השקוף – פרחוני קניתי בחנות הכל בשקל. את סרטי הסאטן בריבועים בצבע טורקיז ופוקסיה קניתי ברשת מדהימה לקשקושים מהסוג האהוב עלי – Tiger. את המדבקות קיבלתי מחברה, ומאז רק בא לי לאפות ולבשל מתנות. איזה מזל שראש השנה.

אה, ושנה טובה.

XOXO

 ליאת